פָּשׁוּט

דַּבֵּר יָשָׁר

הַסַּכִּין הַזּוֹ מְכֹעֶרֶת

וְאֵין אַחֶרֶת

לַחֲתֹך בַּבָּשָׂר

מִלִּים עֲלֵיהֶן וַתֵּר:

"מְבֻלְבָּל", "מַפְחִיד"

זוֹ הָאֱמֶת שֶׁתַּגִּיד:

לֹא אוֹהֵב יוֹתֵר

חָלוֹק לִי כָּבוֹד אַחֲרוֹן

לְפָחוֹת זֶה

לְפָחוֹת אַל תְּבַזֶּה

אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן

זִכָּרוֹן טוֹב

שֶׁתִּמְצָא

הַלְבֶּן בְּחֻמְצָה

שֶׁיַּפְסִיק לִכְאֹב

נַשֵּׁק לֶחִי -   קַר

לְחַץ יָד -    זָר

הַפְנֵה עֹרֶף - אַכְזָר

אָהֲבָה -   נִסְגַּר

אתה הולך נורא מהר אל תלך כל כך מהר עם כל צעד אתה הולך ולא חוזר יותר יותר לא חוזר

אולי תעצור בין צעד לצעד? תן לי  זמן לחשוב

אני לא יכולה לצעוק אני לא מעזה לצרוח להעיר את השכנים בין שתיים לארבע שנים אדומות מדם ואהבה

כל מה שבזבזת עליי בבתי קפה תוכל להוציא עכשיו על זונות

מהגוף שלך שעבד אותי נותר לי מקום הולך ומתרוקן שפעם היה הגב שלך

אם אעמוד בטרומפלדור פינת הירקון באמצע הכביש ואתה תתכופף טיפה  תוכל דרך החור שבחזה שלי לראות את הים