רשומות
בַּמַּסַּע בּוֹ הָלַכְתִּי, כָּל בּוֹר וְכָל אֶבֶן
יִקְחוּ נִקְמָתָם
בַּצְּעַדִים הַקְּטַנִּים
כִּי בַּשְּׁבִיל הַמָּלוּחַ הַזָּר וְהַמַּר
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לְךָ סִימָנִים
הַמְּעַט שֶׁהָיָה בִּי, הַחֶסֶד הַדַּל
בְּדֶרֶךְ נִקְרַע מֵעָלַי, וּבְשֶׁקֶט
לֹא דִּמְעָה לֹא הָיְתָה יְבֵשָׁה וְקָרָה
לֹא נָזְלָה, לֹא סִימָן, לֹא צַלֶּקֶת
החוּם בְּעֵינֵיךָ, שָׁקֵט וּמַמְתִּין
לְאֹשֶׁר פּוֹשֵׁר, לְשִׂמְחָה בּוֹדְדָה
לְשַׁנֵּן אֶת הַצַּעַר, לִלְמֹד אַכְזָבָה
לֵךְ בְּנִי, אֵל הָעֲקֵדָה.
לוּ בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה, לוּ יָדַעְתִּי הֵיכָן
אִם פָּנָס אוֹ מַקֵּל שֶׁעָלָיו תִּשָּׁעֵן
לוֹ יָכֹלְתִּי, אַךְ לֹא, כִּי אֵינֶנִּי יָכֹל
לוּ הָיָה לִי דָּבָר אֲבָל אֵין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה