מֵחַכָּה לִמְכַוֵּן הַפְּסַנְתֵּרִים

אמרתי שאכתוב לה שיר.

משפט שהוא תקציר הדברים שאמרתי. הוא רק חלק מהאמת.  ואם אני מגיע למקום שבו אני מספר רק חלק מהאמת, עדיף כבר לשקר עד שיעופו לי השיניים מהפה.

מה שאמרתי לה היה: 'אני אכתוב לך את השיר רק אם תשכבי איתי'.

משפט שכמעט עשה אותי הבנאדם הכי נמוך בעולם.  היא הסכימה על המקום, כך שאנחנו כבר שניים.

"למה?"ׁ

שְאַל עוד פעם

"למה?"

שְאל עוד פעם ונסה להרגיש כמה השאלה חלולה. היא שייכת לחיים שלי כמו משהו שראוי לדימוי חזק.

מה זאת אומרת "למה"?

למה אני רוצה לשכב אתה? למה הצעתי לה הצעה כזו?  למה אני כותב?

מה חשוב כל ה"למה"?   ונגיד שאני יכול לענות.  עניתי. יש סיכוי שמשהו מהתשובות האלה הוא יותר מערימה של מילים מטופשות?  ונגיד שהגעתי לאמת ועונה אותה - העולם נהיה טוב יותר?  לי נגלה יותר אור?

מספיק עם ה"למה". אין "למה". יש לחיות את החיים. לפעול ולהגיב.

אחרי שסגרנו, דיברנו קצת על סוג הזונה שהעיסקה הזו עושה אותה.

-זונה רגילה (היא אומרת)

-אין מצב

-רגילה רגילה. אני פותחת רגליים ומשלמים לי על זה. מה העניין?

-לא נראה לי

-מה...אוקי,  בטח שלא נראה לך. מה, כי התשלום הוא  השיר שלך?

-כן

-אפשר רגע לשאול אותך, אל תיעלב, מי אתה חושב שאתה? אתה באמת חושב שהשיר שלך הוא איזה משהו נורא מיוחד?

-

-אתה משלם בשביל סקס מותק.  אם לא היית כזה פוץ, השיר הקדוש שלך בכלל לא היה נולד.  תחשוב על זה. אתה לא יכול לקבל אותי בחינם,  אז אתה משלם.  אין שום הבדל בינך לבין גברים אחרים שהולכים בתל אביב עם הכרס והשערות על הגב, ומשלמים למישהי שתגנח מתחתיהם במבטא רוסי.

-את נורא חכמה יחסית לזונה

-'זונה חכמה'?  תן לחשוב. יש מצב.

-שנייה. אבל את זונה חכמה במובן של 'חכמה יחסית לזונה'

-נכון

-כי את לא יוצאת כאן נורא חכמה. אם היית באמת חכמה, היית יכולה לקבל את השיר שלך בלי לשכב איתי

-נכון

-אולי בכלל את רוצה לשכב איתי

-את רוצה לשכב איתי?

-לא יודעת.  תשמע,  הענין הוא שלא ככה עושים את זה.

-ככה אני עושה את זה

-אז לא

-אתה עושה את זה לא נכון. אתה מכבה אותי מההתחלה.  זה קצת מצחיק.

-תלמדי אותי

-אתה רואה? אתה רואה?... אתה לא רואה, מה?  על זה בדיוק אני מדברת.  על ה"תלמדי אותי"  שלך..

-אני לא מבין

-בחיי שאני מתה שלא תדבר יותר.  תקשיב.  אתה לא נראה רע.  אתה מצחיק וחתיך.  עם נתוני הפתיחה שלך, הקסם אמור לקרות מעצמו.  הבעיה היא אחרת.  הבעיה שמי שנושא את נתוני הפתיחה האלה הוא אתה.

אתה יודע, לפני שנפגשנו בפעם הראשונה, כשקבענו, היו לי פרפרים בבטן.  הייתי מגורה מהמחשבה.

ואז הגעת אתה.  לא יודעת מה להגיד. יש בך משהו שמכבה. אתה כאילו, אבל לא באמת. אתה קצת חכם מידי. מצחיק מידי. אתה לא אמיתי נו. לא יודעת....יש לך בכלל מושג על מה אני מדברת?

-כן

-על מה אני מדברת?

-את מדברת על דבר שאני משדר, וגורם לאנשים לרצות לא להיות איתי. אני אומר 'אנשים' כי זה לא רק סקס, אלא גם איך שאני שר.

-מה זאת אומרת?

-הרגע הבנתי.  מה שקורה לי איתך הוא הדבר שקורה לי בזמן שאני מחזיק ביד מקרופון.  מין פגיעות אין סופית.  חולשה, אבל לא בקטע טוב.

אני חושב שאני חושב שאני מכוער ועלוב בשכנוע עצמי כל כך עמוק,  שאנשים מאמינים לי.

המנגנון פשוט, אנשים נמשכים לדברים יפים.  אני מצליח בשנייה לשכנע אותם שאני נורא מכוער. סוף סיפור.   הם לא יתעסקו איתי.

אני באמת טוב.  יוסי אומר שצריך להעביר אמת.  שאנשים מחפשים משהו אמיתי. ואני כל הזמן לא מבין למה אני לא מצליח להעביר את האמת הזו.  אז זהו שאני מצליח, אני אפילו מעולה בזה.  רק שהאמת שלי עושה לאנשים לעבור לצד השני של הכביש.

-אולי

-אז תשכבי איתי?

-אני אחשוב על זה.

-זונה לירית?

-בולשיט

היא הסכימה, אבל נראה לי שהיא לא התכוונה באמת . את השיר גמרתי לכתוב.  הודעתי לה בנון שלנטיות.  מה שרציתי שיקרה, שהיא תכשכש בזנב ותקבע איתי. ובכן, זה לא קרה.  נראה לי שהיא התחרטה.

אני יודע שהיא נורא רצתה את השיר.  יכול להיות שברגעים אלה ממש היא עסוקה באיזו בעיה ארצית, ייקח לה עוד חצי יום והיא תתקשר אלי לקבוע.

יכול להיות, אבל לי אין סבלנות. אני מפרסם את השיר היום.

חשבתי קצת, אם אני מפרסם את השיר היום ולא מחכה לה שתתקשר, זה אומר שאני רוצה את השיר יותר מאשר אני רוצה אותה.

אני מקווה שהיא נעלבת קצת.

fabian perez. תודה לרונית כהן.